חוברת י הפרדס שנה סג

בעולם הרבנים והרבנות

הרב יודא צבי גלאזנר

רוצה אני להזכיר שם שהוא ידוע רק בחוגים מצומצמים, פופלרי במדה מעטה בעולם הדתי ובודאי שלא הוערך כראוי להישגיו. שמו הוא הרב ר' יודא צבי גלאזנר. הוא יליד הונגריה, ועוד בהיותו צעיר לימים כבר נודע כברוך-כשרונות. הוא מגזע רם-יחס ונין של החתם-סופר. אביו הגאון ר' עקיבא זצ"ל, בנו של בעל ה"גור רביעי",היה רבה הראשי של קהילת-הקודש המעטירה קלויזנבורג, שהיתה עיר ואם בישראל. הוא זכה לכהונת הרב הראשי, על אף שעיר זו התפרסמה במספר הגדול של גדולי ישראל, שכיהנו כרבנים בקהילה הזו. מלבר גאונותו, היה אביב אחד מגדולי המחשבה, נואם מזהיר. נאומו בכנסיה הגדולה האחרונה של אגודת ישראל במארינבד, סמוך לפריץ מלחמת העולם השניה, הסעיר את כל הנאספים שם.

בנו, הרב יודא צבי גלאזנר, היה מפורסם בהתמדתו, ובגיל שמונה-עשרה זכה לקבל סמיכה מגדולי הרבנים בהונגריה, שבה נמצאי בעלי ההוראה הגדולים ביותר. בגיל חמש-עשרה הוא זכר את מסכת חולין הקשה בעל-פה. הספר "דור רביעי" היה מפורסם וידוע ביותר, ובכל הישיבות למדו חולין עם ה"דור רביעי". והרב גלאזנר, עוד כהיותו צעיר ביותר, כבר כתב חיגושים על יסודות ה"דור רביעי", יהוא התפרסם כעילוי, ובגיל צעיר ביותר הוא נתקבל כסגן אב"ד בקהילה הגדולה של קלויזנבורג. הוא היה כמעט הרב היחידי, שבגיל כה צעיר, זכה לכהונה רבנית כה גדולה בקהילה מסועפת כקלויזנבורג, וכל זה בשל כשרונותיו הגאוניים, אשר הפליאו את גדולי הרבנים באיתי דור.

בימים המרים של מלחמת העולם השניה, נגזר עליו הגורל המר, ביחד עם עוד אלפי יהודים, לבלות ולהתענות כמה שנים במחנות-המות ובחסדי ה' הוא ניצל. שנים רבות הוא חי בשבדי', בה הטיל את עצמו מיד לעבודת-הכלל לטובת הפליטים הרבים ששהו שם. הוא ארגן עבורם קורסים ליהדות. הוא הסדיר שיעורי-תורה שונים, ביום ובלילה היא עמד על המשמר, וכאב נאמן דאג ליהודים הפליטים בשבדיה.

בשנת 1948 הגיע הרב גלאזנר לאמריקה.שמו הי' ידיע להרבה מיהידי ניו-יורק והןא התקבל מיד כמרא דאתרא בקהילת "בית משה" שהיתה קיימת אז. אבל האקלים של ניו-יורק לא התאים למצב בריאותי והוא נאלץ לעזוב את העיר.

בשנת 1952 היא התיישב בלוס-אנג'לס. מיד בהגיעו לשם, קיבלו אותו רבני המקום בזרועות פתוחות, והוא נבחר לחבר בית-הדין במקום. שמו הולך לפניו, ובהסכמת כל גדולי הרבנים היא נבחר לעמוד בראש עניני הכשרות, שהיתה משרה אחראית ביותר, והרבנים חשו אימון רב להרב גלאזנר, בראותם בו האישיות המתאימה, איש שניתן להפקיד בידיו תפקיד כה חשוב ואחראי. ולוס אנג'לס לא איכזבה אותו. הוא הנהיג את עניני הכשרות בצורה נמרצת, התקין כמה תיקונים, עמד בקשר הדוק עם "אגודת הרכנים", שעמה נועץ לעתים קרובות בשורה של בעיות הלכתיות. ללא מורא וברצינות רבה הוא ניהל מערכה בלתי-נלאית נגד אותם מקומות שבהם השתמשו הבעלי-בתים במים חמים בעת שחיטת העופות. ובאותו זמן הוא ניהל מאבק חסר-פשרות נגד הרפורמים והקונסרבטיווים, שבעיר לוס-אנג'לס, יותר מאשר במקומות אחרים, הם הצליחו להפיץ את רעיונות-הכזב שלהם. האורתודוכסי' לא היתה מספיק מאורגנת כדי ליצור חומה נגדית. הרב גלאזנר ראה את הסכנה שהרפורמה גורמת בתחומים שונים, כשהיא מחללת את האבן-עזר ואת האורח-חיים, ובו בזמן הבחין בסכנה הגדולה לא פחות שמהווים הקונסרבטיורים כלפי תורה ויהרות. הוא הטיל את עצמו בכל כוחו ,בלב ונפש, בעבודה זו, הקדיש הרבה כוחות, זמן ובריאות, והוא סיכל את המזימות ההרסניות של תנועות מסוכנות אלה